<h1>או"ז שו"ת סימן תשנ"ו</h1>
<h2>דף לח:</h2>
ומאי דכתב מר על מאי דגרסי' בירושלמי פ"ק דביצה [הלכה א'] שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקן ביו"ט רב ור' חנינא תרויהון אמרי אסורין ור' יוחנן אמר מותר ואמרינן התם רב חסדא בעי מחלפא שיטתיה דרב תמן הוא עבד ליה שתי קדושו' פי' דרב פסק בפ' בכל מערבין [הלכה ח'] כד' זקנים ואליבא דר"א דאמר שבת ויו"ט שתי קדושות הן והכא הוא עביד ליה קדושה אחת וכתב ה"ר ברוך שא"צ להחליף פלוגתייהו ולא תקשי דרב אדרב טעמא דרב דאסר שירי פתילה משבת ליו"ט לא הוי משום דקדושה אחת הן אלא טעמא הוי משום הכנה [דרבה דהכבוי קרוי הכנה] שיותר הן טובות להדליק כשנדלקות וכבות תחילה אבל רב חסדא מחליף ומפיך דברי רב משום דסבר דטעמא דרב דאסר קדושה אחת הן ורב חסדא לטעמיה דלית ליה הכנה דרבה פ' בכל מערבין. ודוגמת פירכא דשירי פתילה כבר פריך ר"ח בפ' בכל מערבין רב חסדא רמי דרב אדרב מי אמר רב הלכה כארבעה זקנים ואליבא דר' אליעזר דשתי קדושות הן והאמר רב שבת ויו"ט ביצה שנולדה בזה אסורה בזה ומתרץ רבה טעמיה דרב משום הכנה, ה"נ מתרץ משירי פתילה ולא פריך ולא נחליף הדברים. כל אלה דברי ה"ר ברוך נ"ל רחוקים ביותר ואין הלב מקבלם שתקרא הכנה הדלקת השמן והפתילה והעצים אצל יום טוב ומה שהשבת עליו דאדרבה מדשביק רבה לרב חסדא בר פלוגתי' ולא שני ליה מטעם הכנה כדשני ליה בפ' בכל מערבין ש"מ דהודה רבה לרב חסדא דמיחלפ' שיטתיה דרב ותו דאין דרך הכנה בכך דאין הכנת פתילה [כי] אם היבהוב כו' אלה הדברים נראין לי נכוחים שאין לתלות טעם שירי השמן והפתילה והמדורה בעבור הכנה כלל חדא שאין זה סברא כלל לחשבם הכנה ועוד תלמוד ירושלמי אוסר משום קדושה אחת ואין שום אמורא שישיב לרב חסדא דלא מיחלפא שיטתיה דרב וטעמא משום הכנה ואנן ניקום ונימא מילתא מה דלא מסתבר לאמוראי הלכך בודאי דלא אסר רב אלא משום קדושה אחת דכיון שהדליקו לשבת הוקצו מחמת איסור שכל זמן שהן דולקין אסור לכבותן וכשכבו מאליהן אסור ליהנות מהן כל יום השבת דמיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי (לכ"ע) [לכולי יומא] וכי היכי דאתקצאי לכל יום השבת אתקצאי נמי ליום טוב שלאחריה משום דקסבר רב שבת ויו"ט קדושה אחת הן וכיומא אריכא דמו ומה שנאסר בשבת נאסר ביו"ט. וקשיא לי לפי דברי הירושלמי שאוסר אותם ביו"ט מפני שהוקצו בשבת מחמת איסור א"כ אם היו דולקים בין השמשות של מוצ"ש אסורין ביו"ט אפי' למ"ד שתי קדושות הן ולא כיומא אריכא דמו דהא אתקצאי לבין השמשות משום דהוי ספק שבת וקיי"ל דכל דאתקצאי לביה"ש אתקצאי [לכולי יומא] וכדאמרי' [שבת כ"ב, ע"א] גבי נויי סוכה שהן אסורין עד מוצאי יו"ט האחרון מיגו דאתקצאי לבין השמשות דהוי עדיין ספק שביעי אתקצאי לכולי יומא וא"כ יו"ט שחל להיות אחר השבת אל נשחוט בהמה חיה ועוף שהרי הוקצו לביה"ש מחמת איסור שהוא ספק שבת ואסור לשחוט ויהיו אסורין כל היום לשחוט כיון שהוקצו לבין השמשות ונ"ל לתרץ דאע"ג דאסירי למישחט ביה"ש מותר לשחוט ביום טוב דיו"ט לגבי שחיטה כחול הוי שכך מותר לשחוט כחול וכמו שבמוצאי שבת מותר לשחוט לחול [ואף ע"פ שבין השמשות הי' אסור לשחוט משום שמלאכה זו מותרת בחול] כך נמי במוצאי שבת ליו"ט מותר לשחוט שבשבת אסור לשחוט משום מלאכה אבל ביו"ט מלאכה זו מותרת כאלו היה חול אבל נר שכבה בשבת אסור בכל היום [משום מוקצה וכמו שנאסר בכל היום] (גם) נאסר [גם] ביום טוב שלאחריו דקדושה אחת הן וכיומא אריכא דמו וכמו שנוהג איסור כבוי בשבת כך נוהג ביו"ט שאסור לכבות הנר והעצים כדי לחוס עליהן ואע"פ שהן צריכין לו ביו"ט עצמו הלכך איסור מוקצה של שבת הוא מושך ביום טוב שלאחריו ודוקא כשכבו בשבת שנאסרו משום מוקצה אז אסורין ביו"ט אבל אם היו דולקין בין השמשות של מוצ"ש מותרין ביו"ט שהדליקה מותרת ביו"ט ויו"ט גבי הדלקה כחול הוי וכמו שהן מותרין במוצ"ש לחול כך הן מותרין במוצ"ש ליו"ט כמו שאמרתי גבי שחיט' כלל הדבר כל שנאסר בשבת משום מלאכה כגון נר הדלקה ובהמה בחייה מותרין ביו"ט דיו"ט גבי מלאכה זו כחול הוי וכל שנאסר בשבת משום מוקצה נאסר גם ביו"ט שלאחריו למ"ד קדושה אחת הן וכיומא אריכתא דמי ויפה אר"ח דמיחלפא שיטתיה דרב [כי היכי דלא תקשי הא דרב] ממאי דפסק הלכה בפ' בכל מערבין דשתי קדושות (רב) [הן, ופסק הלכה] הוא כדפסק גבי עירובין דשתי קדושות [הן], וביצה שנולדה בשבת אסורה ביו"ט משום הכנה. וזו הלכה של שירי פתילה לא הוזכרה בתלמודנו כלל כ"א בירושלמי מביא אותה, ואפי' אם איתא דרב אמרה הלכה כזו שאמר בעירובין והדר ביה מההיא והלכך שירי שמן ושירי פתילה ושירי מדורה שדלקו בשבת מותרין ביו"ט דשתי קדושות הן ולא כיומא אריכא דמו. ובלא דברי ירושלמי יש להקשות דרב אדרב דבפ"ק דביצה [ד', ע"ב] אמרינן שני י"ט של ר"ה רב ושמואל דאמרי תרוייהו נולדה בזה אסורה בזה אלמא קדושה אחת הן ובפרק בכל מערבין [ל"ט, ע"א] מודים חכמים לר"א בר"ה שהיה ירא שמא תתעבר שמערב אדם שני עירובין ואומר עירובי ראשון למזרח והשני למערב כו' עד ור"י אוסר, וכיון דרב פסק התם הלכה כר"א ביו"ט ושבת השתא י"ל ביו"ט ושבת דפליגי רבנן עליה דר"א פסק רב [שהן] שתי קדושות, בר"ה דמודים רבנן לר"א לא כ"ש דסבר שהן שתי קדושו' ונ"ל לתרץ שאין טעם שתי קדושות דר"ה דומה לטעם שתי קדושות דשבת [ויו"ט דב' ימים טובים של ר"ה הן שתי קדושות סבר] דמספקא עבדי תרי יומי וחד מנייהו חול הלכך אין קדושתו שוה שהאחד קודש והאחד חול כשני י"ט של גליות וביצה שנולדה בזה מותרת בזה ומ"ד קדושה אחת הן סבר לאו משום ספיקא עבדי להו שהרי אם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש אע"פ שידוע בבירור שהוא חול ולמחר קודש א"כ חומרא דרבנן היא לעשות שני ימים ונולדה בזה אסורה בזה דכיומא אריכתא דמי אבל שבת ויו"ט אין לומר אחד מהן חול ששניהם קודש אלא בהא קמיפלגי רבנן ור"א דרבנן סברי כיון דאין חול מפריד ביניהן קדושה אחת הן וכיומא אריכא דמי אינו יכול להניח שני עירובין כ"א עירוב אחד לשני הימים ור"א אע"ג דשניהם קדושה ואין חול מפריד ביניהם מ"מ זה קדוש לעצמו וזה קדוש לעצמו שזה יקרא שבת וזה יקרא י"ט ושתי קדושות הן לא כאריכא דמי ויכול לערב שני עירובין לשני הימים שכל יום עומד בפני עצמו. ובזה פסק רב הלכה כר"א דשתי קדושות הן ויכול לערב שני עירובין וגם הביצ' שנולדה בזה מותר' בזה אי לאו משום הכנ' דרבה, אבל גבי ר"ה דסבר ר"א דשתי קדושות הן אע"פ שחכמים מודים לו לא ס"ל לרב כותייהו דטעמא דידהו משום דקסברי שהאחד מהן חול ומשום הכי יכול לערב שני עירובין ורב ס"ל בהא כר' יוסי דאמר קדושה אחת הן וכיומא אריכתא דמו ואם נולד' בזה אסורה בזה (אלמא) [ולא] בעבור ספק ניתקנו מתחילה. ואם נפשך לומר נהי דאחמור רבנן (מאי נפשך) [ועשו] שניהן קודש [מי] אלימא קדושתו משבת ויו"ט הסמוכים זה לזה ולמה שם היה סובר רב נולדה בזה מותרת בזה (אלא) [אי לאו] משום הכנה דרבה (והוא) [והכא] הוא אומר נולדה בזה אסורה בזה תשובה שבת ויו"ט הם שתי קדושות שזה קדוש לעצמו וזה קדוש לעצמו וס"ל כר"א שאין זה נמשך ונגרר אחר זה אלא כל אחד לעצמו עומד שזה יו"ט וזה שבת אבל שני ימים טובים של ר"ה כלום אתה יכול לומר שיהא זה קדוש לעצמו וזה לעצמו יום אחד הוא ר"ה ולא שני ימים הלכך כשהחמירו חכמים ואמרו ששניהם קודש לא שיהו חלוקים זה מזה אלא כיומא אריכא (ממ"נ) [דמי] שיום השני נמשך ונגרר אחר יום ראשון ומשו"ה אמר רב נולדה בזה אסורה בזה. שלומך יכפילו מן השמים בשלום רבנן דאיקרו מלכי שנאמר בי מלכים ימלוכו. ישעיה בי רבנא מלי זכור לטוב.
